קובץ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

ביום 4.8.13 , ברמת השרון, ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכבו של התובע ומונית השייכת

למר שלמה עג'מי אשר נהג בה באותה עת (להלן: "בעל המונית"). הנתבעת הינה חברת הביטוח

אשר ביטחה את המונית באותה עת.

גרסאות שני הנהגים באשר לאופן בו ארעה התאונה ולתוצאותיה הן כדלהלן:

לטענת התובע, בעודו נוסע בפקק תנועה פגעה בו המונית מאחור. לדבריו, מיד לאחר מכן יצאו הוא ובעל המונית מכלי רכבם ובשיחה שהתקיימה ביניהם אמר לו בעל המונית שהוא אב ל- 4 ילדים ולכן אינו מעוניין להפעיל את פוליסת הביטוח שלו היות וסכום השתתפותו העצמית גבוה. עוד טען התובע כי לאחר בירור שהוא ערך לגבי מחירן של דלתות אחוריות כמו אלה שנפגעו ברכבו כתוצאה מן התאונה, הוא הודיע לנהג המונית כי יסתפק בתשלום סך של כ- 2,500 – 3,000 ₪ כדי שיוכל להחזיר את מצב רכבו לקדמותו, אלא שבעל המונית לא הסכים לכך והציע לו שיביא את הרכב למוסך ביפו לשם תיקונו. התובע סרב להצעה זו.

נהג המונית המכנה את הארוע "מקרה" ולא "תאונה", תיאר את הדברים באופן הבא: "כמו הוא תיאר נסענו, היה פקק ומישהו בלם לפניו... והוא בלם ואני בלמתי, כולנו עצרנו בצד, אני חושב שלא פגעתי בו ולא עשיתי לו נזק, הוא ביקש פרטים. אני בטוח שלא גרמתי לו נזק. הוא התקשר, נתן לבן שלו להתקשר אלי אחרי כמה ימים אמר תן לי 2,500 ₪ ונסגור את זה.... אני הרגשתי נסחט כשהבן שלו התקשר ואיים עלי...".

לשאלתי האם הוא בדק את רכבו של התובע מיד לאחר התאונה, השיב נהג המונית: "אני הייתי שם..." ובהמשך אמר: "אני לא פגעתי בו, אולי היה לו נזק מלפני כן".

בבדיקת רכבו של התובע על ידי שמאי ביום 6.8.13 נמצא בו נזק במוקד אחורי, שעלות תיקונו

הועמדה על סך של 7,856 ₪ (ללא מע"מ). כמו כן קבע השמאי ירידת ערך של 5% בסך 1,105 ₪

והתובע שילם לשמאי את שכר טרחתו בסך 750 ₪ כולל מע"מ.

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי בראיות, לרבות טפסי הודעותיהם של השניים

לחברות הביטוח שלהם – כשנהג המונית מוסר את פרטי הארוע רק ביום 26.11.13 לאחר שחברת

הביטוח של התובע פנתה בתביעה אל חברת הביטוח שלו וכותב: "אני מתנגד לתביעה, לא היתה כל

פגיעה ברכב" (נ/1), הנני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה.

גרסת התובע נשמעה לי מהימנה ולהתרשמותי הוא לא המציא את הפרטים שנמסרו על ידו אודות בעל המונית, מס' ילדיו ועמדתו בסמוך לאחר התאונה - להימנע מדיווח לחברת הביטוח שלו אודותיה. ראיה התומכת בכך מצויה בטופס ההודעה שלו (נ/1) המלמד על כך שהוא אכן לא דיווח לחברה על התאונה מיד לאחר התרחשותה, אלא כ-4 חודשים לאחריה, בעקבות פניית חברת הביטוח של התובע אל חברת הביטוח שלו. תמיכה נוספת לגרסת התובע מצאתי באישורו של בעל המונית את הטענה שהתובע ניסה לסיים עמו את עניין בסכום נמוך של כ- 2,500 ₪ בעבור דלתות רכבו שנפגעו (ר' תצלומי הנזק ברכב התובע, המתאימים לתיאור של פגיעת חזית באחור).

לאור דברי התובע שאישר כי הוא עובד כעצמאי ומזדכה בגין תשלומי מע"מ, הנני מחליטה לחייב את הנתבעת לשלם לו סך כולל של 8,492 ₪ (7,856 ₪ עלות תיקון הנזק + 636 ₪ שכ"ט שמאי – ללא מע"מ). אינני מחייבת את הנתבעת בתשלום בגין רכיב ירידת הערך שכן בעניין זה אני מקבלת את טענת נציג הנתבעת בדבר היות הרכב ישן (שנת ייצור 2005), מה עוד שלא ברור האם השמאי בדק את העבר התאונתי שלו וגם או לקח בחשבון את מצבו לאחר התיקון.

הסכום הנ"ל בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ (סה"כ 8,892 ₪) ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.